העיר הצפונית ביותר של תאילנד ושלושת אתרי האמנים שלה: המקדש הלבן, המקדש הכחול והבית השחור. ומסביב, משולש הזהב על המקונג, דוי טונג ומאה סאלונג בהרים, ופו צ'י פה בזריחה. כאן איך מגיעים מצ'אנג מאי ומבנגקוק, מתי לבוא לפי תחנת צ'אנג ראי עצמה, ו-18 מקומות עם מקור ותאריך אימות.
לצ'אנג ראי באים בנובמבר–פברואר: לפי נורמלי תחנת צ'אנג ראי (WMO 1991–2020), 13–45 מ"מ גשם בחודש, ימים של 28–31 מעלות ולילות קרים של 14–18, וזו גם עונת פריחת הדובדבן במאה סאלונג. מרץ–אפריל חמים (34–35) ועונת העשן. יולי–ספטמבר הגשומים (275–373 מ"מ, 15–21 ימי גשם).
| אזור | ינו | פבר | מרץ | אפר | מאי | יונ | יול | אוג | ספט | אוק | נוב | דצמ |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הצפון: צ'אנג ראי (תחנה מקומית) | ינואר: עונה מומלצת | פברואר: עונה מומלצת | מרץ: פחות מומלץ | אפריל: פחות מומלץ | מאי: אפשרי | יוני: אפשרי | יולי: פחות מומלץ | אוגוסט: פחות מומלץ | ספטמבר: פחות מומלץ | אוקטובר: אפשרי | נובמבר: עונה מומלצת | דצמבר: עונה מומלצת |
שני צ'די תאומים בסגנון לאנה על פסגת ההר, שלפי הכרוניקות מ-911 (ויקיפדיה) ושוקמו על ידי המלך מנגראי ובמאה ה-20. באחד, לפי המסורת שרשות התיירות מביאה, עצם הבריח של בודהה, ולכן עולים לכאן מתאילנד, מלאוס וממיאנמר. הדרך למעלה היא חלק מהחוויה.
כחול עמוק וזהב, ובפנים בודהה לבן-פנינה בגובה 6.5 מטר. את המקדש עיצב פוטה קאבקאו, תלמידו של אמן המקדש הלבן, והבנייה נמשכה מ-2005 עד 2016 לפי ויקיפדיה. בתוך העיר, אז נוח לערב אחרי המקדש הלבן.
לא מקדש עתיק אלא יצירת אמנות חיה: האמן הלאומי צ'אלרמצ'אי קוסיטפיפאט בנה אותו מכספו, פתח ב-1997, ולפי ויקיפדיה מתכנן תשעה מבנים עד 2070. הלבן הוא טיח עם שברי מראה, והגשר לאולם עובר מעל ידיים מושטות. האתר המבוקר ביותר בצ'אנג ראי, ולכן מוקדם בבוקר.
12.8 קמ"ר של מטעי תה, שדות ומטעי פרי, שרשות התיירות מגדירה אגרו-תיירות: בחורף שדות קוסמוס ותותים, ובכל השנה טראם, אופניים ואומגה. שילוב טבעי עם המקדש הלבן, 6 ק"מ משם, ומתאים לילדים.
המערה שבה חולצו 12 הילדים והמאמן ב-2018, והיום פארק לאומי: לפי רשות התיירות הרביעית בגודלה בתאילנד, 10.3 ק"מ, והביקור הוא בפתח המערה, באנדרטה ובמערות הקטנות שמסביב. עצירה טבעית בדרך למאה סאי ולדוי טונג.
הנקודה שבה נהר רואק נשפך למקונג, ומהמרפסת רואים שלוש מדינות: תאילנד, מיאנמר ולאוס. לפי ויקיפדיה הצד התאילנדי הפך לאתר תיירות בלי גידול אופיום, עם פסל בודהה ענק על סירה, מוזיאונים ושיט קצר. כל האזור, כולל צ'אנג סאן העתיקה וחציית הגבול ללאוס, ב[מדריך משולש הזהב](/travel/thailand/north/chiang-rai/golden-triangle/).
צוק שמצביע לשמיים, עד 1,628 מטר לפי ויקיפדיה, על גבול לאוס, ומתחתיו בבוקר חורפי ים של ערפל, לפי רשות התיירות. יוצאים בחושך מהכפר למטה כדי לתפוס את הזריחה. רחוק מהעיר, ולכן לילה אחד בכפר, שרשות התיירות מציינת כאפשרות, או סיור מאורגן.
מעונה של הנסיכה-האם על ההר, לאנה בסגנון שאלה שווייצרית, ומתחתיו גן פרחים שרשות התיירות מונה בו מעל 70 פרגולות ופסלים. לפי ויקיפדיה פרויקט דוי טונג ייער מחדש את ההר והחליף פרג בקפה, וההכנסה המקומית גדלה פי שישה. בין סוף דצמבר לינואר יש אירועי סופי שבוע.
כפר על רכס בגובה, שהקימו חיילי הדיוויזיה ה-93 של הצבא הסיני הלאומני אחרי 1949, לפי ויקיפדיה, והיום כפר תה אולונג עם שוק בוקר ושבעה שבטים מסביב. בדצמבר–פברואר הדרך למעלה ורודה מפריחת דובדבן הימלאי, לפי רשות התיירות. הצד השקט של הצפון.
אותו אמן של המקדש הלבן, צ'אלרמצ'אי, עיצב גם את מגדל השעון בכיכר המרכזית, שנבנה ב-2005 לכבוד המלכה סיריקיט. בערב הוא מואר, ושלוש פעמים בערב יש מופע אור וקול של עשר דקות לפי רשות התיירות. נקודת המפגש הטבעית לפני שוק הלילה.
מדרונות תה מסודרים בשורות על יותר מ-1.6 קמ"ר, ולידם קפה עם עוגת תה ירוק, לפי רשות התיירות. עצירה של שעה בדרך למשולש הזהב או לדוי טונג, והתמונה המזוהה ביותר של צפון צ'אנג ראי.
שוק הלילה של צ'אנג ראי: דוכני מלאכה של שבטי הגבעה, גילופי עץ, ואזור אוכל עם במה ומופעי ריקוד ומוזיקה עממית לפי רשות התיירות. הערב הראשון בעיר מתחיל כאן.
ההפך מהמקדש הלבן: מעל 40 מבני עץ כהים על 160 דונם, שהאמן תאוואן דוצ'אני בנה מ-1975, לפי ויקיפדיה, עם ה'קתדרלה' על 44 עמודי עץ. הלבן, הכחול והשחור הם שלישיית האמנים של צ'אנג ראי, ורוב סיורי היום עוברים בשלושתם.
מוזיאון של קרן דוי טונג המלכותית שמספר איך האזור עבר מפרג לתה ולקפה: מנהרה חשוכה של 137 מטר, שדה פרגים מלאכותי, בית תה סיני מיאווראט, ואולמות על הרפואה, ההשפעות והשיקום, לפי רשות התיירות. ההסבר הטוב ביותר למה שרואים מהתצפית.
מי שאין לו לילה בצ'אנג ראי עושה אותה ביום אחד מצ'אנג מאי: שלושת אתרי האמנים ומעיינות חמים בדרך. זה שבע שעות באוטובוס, אז אם יש שני ימים, עדיף לישון בצ'אנג ראי ולהוסיף את דוי טונג או משולש הזהב.
סוף כביש 1 שמתחיל בבנגקוק: עיירת הגבול הצפונית ביותר, עם גשר מעל נהר מאה סאי לטאצ'ילק שבמיאנמר, לפי ויקיפדיה. באים בשביל הנקודה הצפונית של תאילנד, והשילוב עם תאם לואנג ודוי טונג באותו יום.
הדרך שרוב הישראלים עושים: אוטובוס מטרמינל האוטובוסים של צ'אנג מאי, כשלוש שעות וחצי לפי לוח הזמנים הרשמי שוויקיפדיה מצטטת, ולפי 12Go יש כמאה יציאות ביום. בעונת הגשמים (יוני–אוקטובר) הכביש מתעכב. [צ'אנג מאי](/travel/thailand/north/chiang-mai/).
כשעה וחצי טיסה מבנגקוק לפי ויקיפדיה, עם Thai, AirAsia, Nok, Lion ו-VietJet, וגם קו ישיר מפוקט. מי שמתחיל את הצפון בצ'אנג ראי ויורד לצ'אנג מאי באוטובוס חוסך את הדרך חזרה.
צ'אנג ראי (Chiang Rai, נכתבת גם "צאנג ראי") היא העיר הגדולה הצפונית ביותר בתאילנד: כ-70 אלף תושבים בעיר ו-1.1 מיליון במחוז, לפי ויקיפדיה, כ-200 קילומטר צפונית-מזרחית לצ'אנג מאי ו-860 מבנגקוק. המלך מנגראי ייסד אותה ב-1262 כבירתו הראשונה, לפני צ'אנג מאי, וב-1434 התגלה כאן בודהה האזמרגד, שהיום בבנגקוק. 12.5 אחוז מהתושבים בני שבטי הגבעה, ובכפרים הגבוהים גם צאצאי חיילים סינים. היום העיר מוכרת בזכות שלושה אמנים: צ'אלרמצ'אי קוסיטפיפאט שבנה את המקדש הלבן ואת מגדל השעון, תלמידו שבנה את המקדש הכחול, ותאוואן דוצ'אני שבנה את הבית השחור.
צ'אנג ראי על שעון תאילנד (UTC+7), כמו כל המדינה, ואין שעון קיץ. תאילנד מקדימה את ישראל ב-4 שעות בשעון קיץ ישראלי וב-5 בחורף. כשבישראל 20:00 בקיץ, בצ'אנג ראי 00:00; בחורף 01:00.
18 המקומות שלמטה נבדקו מול עמוד רשמי של רשות התיירות של תאילנד (TAT), מול 12Go להגעה, או מול שני מקורות עצמאיים. דמי הכניסה מהעמודים הרשמיים. לסיורים יש קישור לבדיקת מחיר וזמינות. מסעדות ומלונות יתווספו כשיהיה להם מקור פעילות.
בצ'אנג ראי אין בית חב"ד: העיר לא ברשימת חב"ד תאילנד. הקרוב הוא בית חב"ד צ'אנג מאי, שלוש שעות וחצי באוטובוס, עם מסעדה כשרה וסעודות שבת. מי שרוצה שבת מתכנן אותה בצ'אנג מאי, ומביא אוכל לצ'אנג ראי.
לצ'אנג ראי יש תחנה מטאורולוגית משלה, ולכן הרצועה כאן היא של העיר עצמה: לפי נורמלי הארגון המטאורולוגי העולמי ל-1991–2020, נובמבר–פברואר הם החודשים היבשים, 13–45 מ"מ גשם בחודש, עם ימים של 28–31 מעלות ולילות של 14–18 (קר יותר מצ'אנג מאי). זו גם עונת פריחת הדובדבן במאה סאלונג לפי רשות התיירות, ואירועי סופי השבוע בדוי טונג. מרץ–אפריל חמים, 34–35 מעלות, וזו עונת העשן של הצפון. יולי–ספטמבר הגשומים, 275–373 מ"מ בחודש. הרצועה המלאה במתי לטוס לתאילנד.
נובמבר–פברואר: יבש, קריר בלילה, פריחת דובדבן במאה סאלונג. לא במרץ–אפריל (עשן) ולא ביולי–ספטמבר (גשם).
אוטובוס של כשלוש שעות וחצי מטרמינל ארקייד, כמאה יציאות ביום. או סיור יום מאורגן שכולל את המקדש הלבן, הכחול והבית השחור.
שעון תאילנד: 4 שעות לפני ישראל בקיץ הישראלי, 5 בחורף. אין שעון קיץ.
100 באט לזרים לפי רשות התיירות. המקדש הכחול פתוח 07:00–20:00. דוי טונג: כרטיס משולב 220 באט לארבעה אתרים.
הנקודה שבה נהר רואק נשפך למקונג, 55 קילומטר מצ'אנג ראי, ומהתצפית רואים תאילנד, מיאנמר ולאוס. היום אתר תיירות עם שיט של 20 דקות והיכל האופיום, בלי גידול אופיום לפי ויקיפדיה.
לא. הקרוב בצ'אנג מאי, שלוש שעות וחצי באוטובוס.
כל עמוד נבנה ממודולי נתונים מאומתים, עם תאריך בדיקה
העמוד נשען על מקורות רשמיים ועל מקורות מתוארכים מהשנה האחרונה, לא על ביקור אישי. כל פריט שלא אומת מסומן במפורש "לאמת". איך אנחנו עובדים